גיא אלגרנטי

​

התפוצצות מטען רב עוצמה בעומק של שלושה מטרים מתחת לרצפת המבנה גרמה לקריסתו, ויצרה גל הדף שנע במהירות 1000 מטר לשניה גל ההדף פגע בגופו של גיא ויצר גל הדף עצום ברקמות הרכות שגרם לקריעת כלי הדם וקריסת הריאות, במשך ארבע שעות נלחם גיא בבית החולים עד אשר גופו לא הכיל את הפגיעה הקשה... וזה הרגע שבו החיים שלנו חדלו והתחילו להבנות מחדש.

 

באותו יום נוראי ב 30 ליולי 2014, הגעתי לבית החולים פגשתי שם את דנית, שנינו כבר קיבלנו את הידיעה אבל הלב עדין לא מאמין, הכניסו אתנו לחדר בו גיא היה שרוע על מיטת הניתוחים, הרגלים שלו בצבצו החוצה מהמיטה, נגשתי ועמדתי מאחורי ראשו, ראש מתוק שזכה לאין ספור ליטופים ונשיקות שכב שם ללא נוע, התבוננתי בו ולרגע אחד נדמה היה לי שפקח עיינים והמתנתי בצפיה דרוכה שניות ספורות אבל הבנתי שזו רק הזיה שלי. אני זוכר את פעימות ליבי כאילו שרצה לפרוץ החוצה ולהכנס אל גיא ולהפיח בו חיים. עמדנו שם קפואים ללא יכולת לזוז.  הכל היה שקט מסביב ורק הנפש נעה בחוסר הרמוניה בעוצמה רבה כמאיימת להתפוצץ, חולשה כללית אחזה בי והרגשתי שאני קרוב להתמוטטות, הסיוט הנורא מכל פקד אתנו

 

בדרך חזרה מבית החולים לקחנו את נועה מחברה, עליתי לביתה ולקחתי את נועה והיא בפיקוחותה ורגישותה הבינה שמשהו לא בסדר ושאלה "אבא מה קרה? " ... "שום דבר הכל בסדר השבתי לה" וכשירדנו למטה המתינה לנו המונית עם החיילים ואז נועה הבינה ובצרחה קורעת לב נכנסה גם היא לעולם המוות.

את מאיה וניצן והילה פגשנו בבית, מאיה פרצה בבכי והסתגרה בחדרה

יעלי היתה עם חברות בדרך לגלידה, התקשרתי אליה וביקשתי שתבוא, ולא הסכמתי להגיד לה למה, למעט שזה חשוב ושתגיע מהר הביתה, היא נסעה עם חברות והן סבו לאחור בדהרה הביתה, יעלי כבר הבינה שמשהו לא טוב קרה וענבר חברתה היקרה של יעלי אמרה לה שזה לא בטוח... ובטח הכל בסדר, אולי גיא רק נפצע...     קול זעקתה כשנכנסה יעלי הביתה מהדהדת בי עד היום.

וכך נכנסנו בוואת אחת לעולם השכול.

 

אחת הדילמות הקשות היתה מה לספר לניצן והילה שהיו פעוטות בנות חמש, האם להגיד להן שנשמתו של גיא מרחפת לה ומלווה אותנו תמיד או האם לתאר את החידלון והאין.. בחרנו לספר את מה שאנחנו מאמינים בו ותארנו בפירוט את תהליך המוות, הגופה בקבר נרקבת ורק העצמות נשארות, גיא לא חושב יותר, לא מרגיש יותר, לא חש רעב או קור יותר והוא פיזית פשוט חדל להתקיים.

מספר שבועות לאחר מכן לקחתי את ניצן והילה לקבר, קבר אבנים יפה עם חלקת אדמה מכוסה בפרחים והן שאלו אותי: איפה גיא? הצבעתי לכיוון האבן הקרה, הן התבוננו אחת בשניה ומיד הסתערו על הקבר והחלו לחפור, חפרו במרץ באדמה הלחה כדי להוציא את גיא מהמחשכים... לקחתי אותן בעדינות וישבנו על גל האבנים הסמוך לקבר והסברתי להן שגיא לא מרגיש כלום יותר, אין לו תחושת מחנק והוא לא רוצה לצאת מהקבר. הן ישבו בשקט והקשיבו לי, זה היה רגע אישי וקשה, אחד מיני רגעי התמודדות רבים שליוו אותנו בהמשך.

 

 

עם תחילת מבצע צוק איתן ב 8 ליולי 2014 נכנס גיא עם חבריו לצוות ביחידת מגלן למשימות יעודיות ברצועת עזה וסייעו לאתר ולהשמיד מנהרות טרור.

 

ביום רביעי 30 ליולי 2014 יצאה היחידה למשימה שמטרתה היתה לגלות מנהרה התקפית במבנה מרפאה באיזור שכונת אבו דעקה הנמצאת בגזרת חאן יונס בדרום רצועת עזה. גיא וצוותו חצו את גבול ישראל בשלוש לפנות בוקר והתקדמו רגלית לכיוון המטרה, בשלב הראשון אותרו מספר פירי מנהרות, הפירים הופגזו בטילים ואמצעים שונים ומספר חיילם הוצבו לשמירה, בינהם רון ולוחם נוסף שחיפו על פיר מנהרה שנמצא בבית הקברות הסמוך למרפאה במטרה למנוע ממחבלים אפשרים לצאת מהפיר ולתקוף.

 

לקראת השעה שבע בבוקר הגיעו גיא והצוות למבנה המרפאה, בשלב הראשון ירו לעבר המבנה פגזי טנקים עלמנת להרעיד את הקירות, פעולה זאת היתה אמורה לגרום לפיצוץ מטענים במידה והוטמנו בקירות.  ולאחר הוחלט להכניס כלב תקיפה ולא כלב המאומן בזיהוי חומרי נפץ מפאת שאריות אבק השריפה במקום בעקבות ירי פגזי הטנק, וזאת עלמנת לוודא שאין אנשים במבנה.

 

השלב האחרון בזיכוי המבנה היה חפירת תעלה מסביב באמצעות כלי הנדסה כבדים עלמנת לוודא שאין חוטים חשמלים המיועדים לצורך להפעלה חשמלית של מטענים מרחוק. וכך מבחינת תורת הלחימה הצבאית המבנה מזוכה.

 

בשעה 8:41 נכנס כח מגלן למבנה המרפאה, בחיפוש אחר פירי מנהרות בקומה הראשונה ובקומה השניה,  המבנה היה ריק ולא נמצאו בו  פירי מנהרות, לפיכך הוחלט לפנות את המבנה.

כשיצאו החיילים מהמבנה, התגלו סימני חפירות במבנה משאבות קטן הסמוך למבנה המרפאה. ואז הובאו צוותים הנדסיים יעודיים לבחינת החפירות, ועלמנת להגן על הכוח מהשהות באיזור חשוף נכנס הצוות של גיא שוב למבנה המרפאה בשעה 9:20 בבוקר.

 

הלוחמים התפרסו בעמדות השמירה, גיא ועומר חיי הוצבו בקומה השניה וחיפו דרך החלון לעבר מבנה המשאבות החשוד. לאחר כחצי שעה מתן גוטליב ודניאל פיש החליפו את גיא ועומר, אשר ירדו לקומה התחתונה והתמקמו באיזור שמתחת למתן ודניאל.

 

ג'ואי לוחם במגלן היה חבר טוב של גיא, הם התאמנו יחד ויצגו את היחידה באליפות צהל בקרב מגע.

ג'ואי היה צלף ובאותו זמן התמקם באיזור סמוך למרפאה בחיפוי כלפי הכפר עבסאן א-כביר במטרה לאתר תצפיות של חמס לכיוון מבנה המרפאה בו שהו הצוות... ג'ואי זיהה מרחוק מישהו שמתצפת עליהם עם משקפת מאחד הבתים בכפר וביקש אישור לירי.. ג'ואי כיוון את הרובה ועקב אחר תנועת הדמות בכוונת הרובה שלו.. ובדיוק ברגע זה ממש נשמע פיצוץ רב עוצמה שגרם לקריסת המבנה, קריסה שבה נהרגו גיא עומר ומתן.

 

קובי שהיה מילואימניק מסיירת צנחנים היה בחפ"ק עם יובל מפקד היחידה, מיד לאחר הפיצוץ שעט קובי קדימה ורץ לתוך הלהבות, רץ לתוך התופת.. לתוך המבנה שקרס, הכל היה מלא אבק ורעש, פגזי מרגמה נורו מכיוון הכפר לכיוון לוחמי מגלן.. קובי ראה את גיא לראשונה, גיא שכב על הרצפה מתחת להריסות, קובי התחיל להרים את קורות העץ שנפלו על גיא.

אך קורת הבטון שהיתה מונחת מעל לראשו של גיא היתה כבדה מידי.. אבל בכוחות משותפים הצליחו קובי וגיא להסיט את קורת הבטון.  גיא היה בהכרה מלאה ועדיין לא הבין את גודל הפציעה שלו. במבט חטוף ראה קובי שגופו של גיא שלם.. מכוסה בפיח והעפר שנגרם מהפיצוץ, אך מעבר לכך לא ראה שום עדות לפצע חיצוני, קובי תמך בגיא וכך הלכו שניהם עד לעמדת פינוי הנפגעים שהיתה בכביש הסמוך למבנה שקרס.

בעמדת הנפגעים הסיר החובש את השחפץ של גיא ולא זיהה שום פגיעה חיצונית, אבל היה זה הרגע בו הקיא גיא דם, בו הבין החובש כי הפגיעה חמורה, השכיבו באלונקה והחל תהליך הפינוי.

 

בשעה 10:50 לאחר שכל הלוחמים נמצאו, והסתיים הטיפול הראשוני בפצועים החלו לפנות את הפצועים לכיוון גדר הבטחון המפרידה בין רצועת עזה לישראל ומשם המסוקים של 669 החלו בפינוי לבתי החולים.

מוקדם יותר הוצב רון חברו של גיא בבית קברות הסמוך למבנה המרפאה, רון ולוחם נוסף חיפו על פיר מנהרה שנמצא בבית הקברות במטרה למנוע ממחבלים אפשרים לצאת מהפיר ולתקוף.

כאשר נשמע הפיצוץ רון וחברו עפו קדימה מעוצמת הדף הפיצוץ, רון ביקש אישור ממפקדו לעזוב את השמירה על הפיר ולחבור למאמצי הפינוי של הצוות. רון חבר והחל במלאכת הפינוי. הפינוי לא היה שקט ורגוע.. 17 לוחמים מהצוות של גיא נפצעו, פצצות מרגמה נורו מהכפר עלידי חמס לכיוון המבנה, וטנקים של צהל ירו לכיוון נקודות ממוקדות בכפר במטרה למנוע נסיונות התקפה של חמס תוך התחשבות וחוסר רצון לפגוע בתושבי הכפר.

 

במהלך הפינוי נפלה פצצת מרגמה בסמוך לרון, רון נפצע קשה מהפיצוץ, פציעה שניה שלו במהלך מבצע צוק איתן.

לאחר שהגיעו לנקודת הפינוי בשטח ישראל, שכב גיא באלונקה וסמוך אליו שכב רון באלונקה. גיא שכב בשקט ללא תנועה, והמבטים של גיא ורון הצטלבו במשך דקות ארוכות.

פרמדיקית הגיע לגיא ובקשה לבדוק אותו, אך גיא הדף אותה בידיו ואמר לה שהוא בסדר וביקש שתמשיך לבדוק את הלוחמים האחרים.. את האחים שלו לצוות.

רון הביט בגיא ואמר לו "אחי אני אוהב אותך"  אילו היו מילות האהבה האחרונות ששמע גיא בחייו, אהבה אמיתית של חבר טוב.

"אתה לא נראה טוב, תן לה לבדוק אותך" אמר רון, וגיא ניאות לבדיקה. מאותו רגע הקיפו את גיא רופאים וחובשים ורון כבר לא הצליח לראות את פניו של גיא יותר.

לאחר שהעלו את הפצועים טס המסוק לעבר בית חולים "בלינסון" אליו הגיעו בשעה 12:09 בצהרים.

במסוק גיא עבר פעולות החייאה מתקדמות עלידי הרופאים והחובשים של 669 עד שהגיעו לבית החולים.

פגיעת הדף מאופיינת בפיצוץ כלי דם פנימים והמקומות השכיחים הם פגיעה בקיבה או בריאות, לאחר שנותח גיא במיון באיזור הקיבה, עבר למחלקת ריאות להמשך טיפול, ושם לאחר כארבע שעות של ניתוחים והחייאות קרס גופו של גיא והרופאים שנלחמו על חייו בגבורה נאלצו לקבוע את מותו.

גיא נהרג יחד עם חבריו מתן גוטליב ועומר חיי.

דניאל פיש שהיה בסמוך לעומר הגיע לבית החולים ללא דופק וכמעט ללא דם, ובדרך נס והודות למאמצים ללא ליאות של הצוות הרפואי, דניאל ניצל ועד היום נלחם בגבורה בפציעות וממשיך להתקדם ולהשתכם.

 

 

עוד לפני הגיוס גיא רצה להתגייס לקרבי, אך בהתחלה זה נבצר ממנו משום שקיבל פרופיל 72 בגלל המשקפיים, ולאחר שלוש ועדות ומכתבים הצליח גיא להעלות את הפרופיל ל-97 ולהצטרף למשפחת הלוחמים הקרביים.

לפני הגיוס גיא התאמן בקבוצה של דותן רוזנבליט, אך כשהגיע למגלן והצטרף לקבוצת "אריות", גיא גילה שהוא לא בין המצטיינים. אך בכוח ההתמדה, הרצון והשאיפה למצוינות גיא התאמן קשה, החליף את ההמבורגר באוכל בריא, רץ בכל הזדמנות, והצליח להשתפר כך שבבוחן המגלן הגע להיות בין המובילים בריצה.

גם בניווטים היה לו קשה. לעתים לא ידע היכן הוא נמצא ואפילו היכן הצפון, אך בכוח ההתמדה והלימוד נלחם בחולשה זו, ובניווט ה"בדד" הצליח להתגבר על הקושי, ולעבור את הסף הנדרש. אני זוכר את שיחת הטלפון שלו בבוקר לאחר ניווט הבדד.. "אבא לא תאמין, הגעתי בסיום הניווט לאוטובוס, והמדריכם שאלו.. אלגרה.. מה אתה עושה כאן.." שנינו התרגשנו כל כך ודמעות הציפו את עייני.

חברים מספרים שבתום הקרבות העזים שנלחמתם בעזה, כשכולם נחו גיא ניקה את הנגב שעות ארוכות כדי שהוא לא יאכזב אותו בשעת מבחן.

ממפקדים למדתי, שגיא תמיד מילא את ההוראות כלשונן, אך כשהתווכח איתם זה לא היה על מנת להגיד "לא רוצה" אלא איך ניתן לשפר, איך ניתן לעשות יותר טוב, איך ניתן להגיע לביצוע מושלם ומצוין.

 

 

 

 

גיא אהב את חבריו לצוות ותמיד ניסה עודד ולרומם את רוח  כולם.

כשהיו באוטובוס הצבאי לכיוון עזה שלח גיא בוואטסאפ של הצוות את ההודעה הבאה:

 

"חברים אני סתם שולח הודעה אולי באיזה שהוא מקום בשביל הרוגע הפנימי של כל אחד מאיתנו, לא חשוב מה יהיה, כניסה , הפסקת אש, כל דבר, לא הייתי בוחר שום מקום אחר להיות בו מאשר איתכם, עדיף להיות בשטח כשיורים לנו על הבית מאשר להתחבא במקלט.

אנחנו באמת נמצאים במקום מאוד מיוחד, נתמוך אחד בשני בכל רגע ונדחוף קדימה כי אנחנו אריות...

אין סיבה להודעה הזאת , סתם לראבק.

אוהב אותכם לוחמים"

​