כתבה: חגית פלס - אמא של רועי פלס
שלושה בנים איבדה העיר תל אביב במלחמת צוק איתן. לכבודם אנחנו רצים היום.
ראשון נולד רועי בסתיו, בחודש חשוון (2/11/1992) בן לחגית ודור.
כעבור 10 חודשים בקיץ, בחודש אלול (ב-9/9 של שנת 1993) נולד גיא, בן לדנית ואיל.
ושון הצעיר, נולד בחורף, בחודש טבת (בסוף שנה פחות יום ב-30/12 של 1994) בן לנינט ומנחם.
הם נולדו בשלוש שכונות שונות בעיר: נחלת יצחק, רמת אביב והצפון הישן. אולם גדלו להיות דומים. שלושה בנים יפים, אוהבים, פעילים, ערכיים, מבקשי טוב ועושי טוב. אצל שלושתם בלט מרחוק החיוך הגדול והספורט זרם אצלם בדם.
בזה אחר זה הם סיימו בגרות ותיכון
שון סיים בעירוני ד׳ גיא באליאנס ורועי בעירוני ה׳
גיא התגייס ראשון לצבא - בסוף נובמבר התנדב לצנחנים, והיה ללוחם מגלן.
שלושה חודשים אחריו התגייס רועי לנח״ל, התנדב לגדס״ר והיה ללוחם בעורב נחל.
ושון הצעיר מבניהם התגייס ביולי 2013 והתנדב לגדוד 13 של גולני.
בקיץ 2014 לאחר החטיפה והרצח של שלושת תלמידי התיכון גל-עד, יעקב ואיל ולאחר שהתגבר ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, החלה מלחמת "צוק איתן". לאחר ימים של ירי מהאוויר, כוחות לוחמים רגליים נכנסו לרצועת עזה.
שלושה ימים מאוחר יותר, ביום ראשון כב׳ בתמוז ה-20/7/2014 חיילי גולני לחמו בשכונת סג'עייה כשנגמ"ש שלהם חטף פגיעה ישירה של טיל. בנגמ״ש היה שון. יחד עם עוד 6 מחבריו. כולם נהרגו. זה קרה שנה פחות יום מגיוסו של שון לצה"ל.
כעבור 5 ימים, בסוף אותו שבוע ביום שישי, ליל שבת כח׳ תמוז 25/7, חיילי הנחל לחמו בבית חאנון. המשימה של הצוות של רועי היתה לחפות מבניין על כוח רגלי שנשלח לכבוש את הקסבה של בית חאנון. רועי התנדב לתפוס עמדה בגג למרות שהיה תורו ללכת לנוח. בעת החיפוי, טיל קורנט נורה לעברו. רועי שספג את כל עוצמת הטיל נהרג במקום. חיי כל חבריו נצלו.
כעבור עוד 5 ימים, ביום רביעי ג׳ באב ה-30 ביולי, פעלה יחידת "מגלן" בעיר ח'אן יונס, כשמטען חבלה רב עוצמה התפוצץ במבנה המרפאה שבו שהה צוות לוחמים. מעוצמת הפיצוץ קרס אחד מאגפי המבנה ונפגעו מפקדים ולוחמים רבים, וגיא ביניהם. למרות פציעתו הפנימית הקשה, גיא ביקש שיחלצו קודם את
חבריו הלכודים תחת הריסות המבנה ויטפלו בהם לפניו. ועל כך זכה לצל״ש (לאחר מותו). וכך בתוך 10 ימים אבדו לנו שלושת הבנים.
הם הותירו אחריהם שמונה אחיות ואח אחד. שלושה אבות, שלוש אימהות ועשרות חברים עצובים ומתגעגעים.
שון, רועי וגיא שלנו נהרגו בזה אחר זה באותה מלחמה. באותו שדה קרב. הם השאירו אותנו עם השליחות להמשיך בדרך שסימנו בחייהם. דרך שבה הספורט היה רכיב מרכזי וחשוב.
ולכן אנחנו כאן היום לוקחים חלק במירוץ לזכרם.
אז בואו ונרוץ לכבודם באופן שבו הם היו עושים זאת, עם חיוך גדול על השפתיים.
בואו נרוץ לשון, לגיא ולרועי,
בהתלהבות, באהבה ובשמחה.
בהצלחה!